<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ס"ג — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף כד:</h2>
וששאלת על אחד שאסר אשתו עליו שאמר שנתייחדה עם הגוי, אם כל כמיניה להפסידה מזונות כיון שאין לו עדים וגם הוא לא ראה שום מעשה. עד שאתה שואל על המזונות מכלל דפשיטא לך לאוסרה עליו, ואמאי, הא קיימא לן [כתובות ט' ע"א] דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה, או בלא קינוי עד שראה כמנאפים, מיהו אפילו יראה מנאפים, כיון דליכא עדים אינו נאמן להפסידה מזונות וכתובה, כדאמר פ"ק דסנהדרין [י' ע"א] פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להרגה, דהתם שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ונאסרת עליו, ולא אמרינן כי היכי דנאמן לאוסרה כך נאמן להורגה, דאדם נאמן על עצמו לחובתו, אבל לא לחובתה, וכ"ש להפסידה כתובתה ומזונות, דזכות הוא לעצמו וחובה לאשתו, דאינו נאמן. ומה שהבאת ראייה מדאמר ר' אלעזר [כתובות שם] האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו אבל לא להפסידה כתובתה, יפה הבאת. דאע"ג דר' יהודה פליג ואומר (דאין) [דגם] להפסידה כתובתה נאמן, דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, לא קיימא לן הכי, דאיהו סבר כתובה מדרבנן ואנן קיימא לן דאורייתא, ולא מהימן, כדרב אשי דאמר [שם י"ב ע"א] כל שלא מישמש אינו יכול לטעון טענת בתולין, וקיימא לן כוותיה דאיהו בתראה. ואדרבה יש ראייה דדווקא משום חזקה נאמן להפסידה כתובתה, א"כ בנדון זה דליכא חזקה לא מהימן, דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. ומה שכתבת דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום [ב"מ י"ז ע"א], אמאי לא מהימן במיגו דאי בעי לאוסרה עליו בזנות, אין משם ראייה דלדידיה לא הוה מעשה ב"ד, ולא אמרינן היכא דהיא אנוסה. ומה שכתבת מהא דבעמוד והוצא קאי, אבל הכא אפילו ראה דבר מכוער דתצא מבעלה ומרוכל לדברי השאלתות, ואפילו ראה מנאפים אינו נאמן על פיו להפסיד כתובתה... ושלום מאיר בר ברוך ז"ל.
